לקוח שלי ניצב בדיוק במצב הזה. לאחר שנים של הליכים משפטיים, נקבעו זמני שהות עם הילדים ברורים. אבל כשהגיעה הזדמנות ייחודית לילדים, לבלות שבועיים בחו”ל עם אביו, דודים ואחיינים, האם סירבה בתוקף, בטענה שההסכם לא מאפשר זאת (בשלושה שבועות האחרונים של החופש הגדול, אז נקבע כי ההורים ישהו עם הילדים שבוע-שבוע).
אבל למה?! הרי הילדים הם היחידים שיפגעו מזה.
פסק דין הוא קובע, אבל החיים ממשיכים, ולא מדובר בקביעה אבסולוטית, כזו שההורים לא יכולים להתגמש ולסטות ממנו. ואם יש הזדמנות ייחודית לילדים, לבלות זמן איכות עם משפחתם, למה לחסום אותה? האם זה באמת האינטרס של הילדים? האם קביעות משפטיות צריכות לעמוד בדרך לאושרם? גמישות והבנה הדדית הם המפתח לרווחת הילדים.
פסקי דין הם נקודת התחלה ופתרון למחלוקות, אך לא קיר אטום. בואו נשים את רווחת הילדים בראש סדר העדיפויות.
#שלא יהיה ספק שבית משפט ייעתר לבקשת האב, רק שחבל על הטרחה המיותרת לאב במקרה הזה.
Comments