אתמול הגיעה אליי אישה בת 65 לפגישת ייעוץ. בעלה נפטר לפני כחודש וחצי ולא היתה להם צוואה, אך היא מתארת מערכת יחסים ארוכה מאוד, מושתתת על אהבה וכבוד, כשהיה ברור לה ולבעלה המנוח שאם חס וחלילה יקרה משהו למישהו מהם, הרכוש שצברו ביחד יוותר לנותר בחיים - לחיות חיים מלאים ומאפשרים, ולאחר מכן, עם פטירת השני- מה שישאר יחולק בין הילדים.
אין צוואה והם פשוט סברו שכך יהיה ואין צורך בכך.
הבן הקטן שלהם מצוי במצב כלכלי לא טוב, ועם פטירת האב, ולאחר ששלושת אחיו הבהירו כי יסתלקו מהירושה לטובת אמם, הבהיר הבן כי הוא, בתמיכתה של אשתו, מעוניין בחלקו בירושה כדי לפתוח עסק ולשלם חובותיו.
האישה הגיעה אלי כדי לבדוק אם יש פיתרון לסיטואציה והבהירה לי שלא לכך התכוונו וכי היה ברור במשפחה שהילדים לא יקבלו ירושה אלא רק לאחר פטירת שניהם. עוד שיתפה אותי כי לפניה חיים שלמים בהם היא מעוניינת לחיות ברווחה ככל האפשר עם אופציה לדיור מוגן ברמה טובה בהמשך.
כאשר אין צוואה, אם יורש מחליט לקבל את חלקו העיזבון- מדובר בעובדה מוגמרת ואי אפשר לשנות את זה. וצוואה במקרה כזה הייתה פותרת לחלוטין את הפלונטר שנוצר.
Comments