יציאה מהארץ בעת משבר.

הקורונה ״הביאה״ עמה מחלוקות מיוחדות למצב ששרר בימיה, וכך גם המלחמה ״מייצרת״ מחלוקות מיוחדות בין הורים גרושים לילדים.

דוגמא אחת היא יציאה מהארץ עם הילדים.

בעת שבשגרה, כאשר אחד מההורים מעוניין לצאת עם ילדיו מהארץ, לטיול, אין להורה השני היכולת למנוע זאת (אלא אם יש חשש כזה או אחר, וגם אז ניתן לפתור זאת עם הפקדת ערבונות לחזרת הילדים)..

המלחמה יצרה אצל חלק מההורים חרדות של ממש, עד כדי שהיו הורים שרצו ״לברוח״- לטוס עם ילדיהם למדינה אחרת- עד יעבור הזעם.

ומה קורה במצב שכזה, בעת מלחמה, כאשר ההורה השני מסרב?

כמובן שכל מקרה לגופו, אך הורה שאינו מוכן שילדיו יעזבו את ביתם וארצם בשעה שכזו, כשעם ישראל מתאחד כדי לשמור על הבית, אם בעורף ואם בחזית, וכן חושש מאנטישמיות הולכת ומתגברת בחו״ל- מבחינתו אין מקום בטוח יותר ממדינת ישראל.

ביהמ״ש קובע את החלטותיו בהתאם לטובת הילדים, וקבע במקרה כזה כי טובת הילדים בשעת חירום שכזו, בניגוד לשגרה, היא להותירם בארץ ולא לבצע שינוי חד צדדי שכזה. 

החלטה שכזו במצב חירום, מאפשרת יציבות לילדים ומפיגה חששות רבים העולים בפני ההורה אשר סירב ליציאת הילדים מהארץ.